
רבי דוד חי מאיר יוסף נסים
בגדאד, עירק
- הילולה
- · תרס"ו
- מקום
מקצת שבחו
רבי דוד חי מאיר יוסף נסים, נולד בבגדאד בחודש בסליו תקע"ז, והינו נצר למשפחת יהודה, שמקורה בעיר עאנה – היא נהרדעא העתיקה שעל נהר הפרת שעקרו לבגדאד. בצעירותו קיבל תורה מפי רבי משה חיים, זקינו של רבי יוסף חיים מחבר ספר "בן איש חי", ועלה ונתעלה בתורה ויראה ונודע בבקי בכל התנ"ך על פה. כאשר הוקמה ונוסדה ישיבת "בית זלכה" על ידי ידיד נעוריו רבי עבדאללה סומך, מקים עולה של תורה בבבל, הצטרף אליה והעמיד בה תלמידים הרבה, וביניהם רבי יוסף חיים, שהיה בן אחותו; רבי שמואל צדקה חוצין; רבי יצחק צאלח מכמל. בשנת תרי"ט הסכים על ספר "קול ששון" שחיבר רבי ששון מרדכי משה, יחד עם רבי אליהו יהושע עובדיה ורבי עבדאללה סומך. הוא נמנה עם חברי "חברת מקיצי נרדמים" שנוסדה בשנת תרכ"ג ע"י ר' אליעזר ליפמן זילברמן, מו"ל "המגיד", אשר שמה לה למטרה להוציא לאור כתבי יד תורניים מכל תחומי היצירה הספרותית של חכמי ישראל. אף הוא שימש גזבר "בית עקד ספרים" שנוסד בבגדאד בשנת תרכ"ז. בשנת תר"מ נבחר לעמוד בראשות ועד המפקח על הכנסות והוצאות הקהל, שנוסד בציווי הממשלה בעקבות יוקר השערים ששרר בבגדאד בשנה זו. לעת זקנותו נחלש ברגליו ונבצר ממנו להגיע לבית הכנסת, לכן קבע מנין בביתו, אליו התקבצו תלמידי החכמים שבעיר שרובם היו מתלמידיו. בסוף ימיו הסכים בדעתו לעלות לארץ ישראל, כדי לזכות להקבר בירושלים בהר הזיתים, ואכן זכה להגשים את משאלתו, וביום י' אייר תרס"ה יצא את בגדאד בליווי קהל רב של רבני העיר ותלמידיהם, והגיע לירושלים ביום ט"ו סיון תרס"ה. במשך שבתו בעיר הקודש עמד בראשות ישיבת "שושנים לדוד" לעדת הבבליים בירושלים. נפטר ביום כ"ז תשרי תרס"ו, ומקום מנוחתו בהר הזיתים. על מצבתו נחקק: "מ"ק ארי עלה מבבל הרב הגדול צדיק ויר"א זקן ונשוא פנים כמוהר"ר דוד חי מאיר יוסף נסים זצוק"ל נפטר ז"ך תשרי תרס"ו תנצב"ה". בפטירתו ספדו לו חכמי ורבני ארץ ישראל, מהם נשתמר בידינו אשר דרש עליו רבי יחזקאל עזרא רחמים, המכונה 'היע"ר'. במהלך ימי השבעה בעיה"ק ירושת"ו. בנו עזרא קבע מושבו בירושלים, וירש מאביו חיבורים בחכמת התכונה וקביעת העתים, שהעתיק אביו בכתיבת ידו: 1. ספר "כנפי יונה" שחיבר רבי שמעון מזרחי בשנת תי"ז. 2. ספר "חזון למועד" הידוע, שחיבר ידידו רבי עבדאללה סומך. כתבי יד אלו נמסרו ע"י ניניו בני משפחת עזרא לספריית מרכז מורשת יהדות בבל.
שבחיו - מפי הרב היע"ר
גדול אדוננו ועטרת ראשנו המלך דוד זלה"ה, שהיה משיירי כנסת הגדולה, היה חבר לראש הגולה מרן מלכא המרביץ תורה ביש' סבא דמשפמים כקש"ת [רבי עבדאללה סומך], ושניהם יחד איזנו ותיקנו בעירנו המהוללה בבל רבתי יע"א כמה תקנות טובות מאליפות מרובבות, הן הן האבות לכל דבר שבקדושה. ואחת מהנה אזכיר לפני מו"ר הרשומה בזכרוני, הוא ענין עבוד העורות של סת"מ, כי מתחלה היו נוהגים הסופרים בעירנו לקנות עורות מעובדים גמורים מן הגויים, ומשליכים עליהם מעט עפצים והיו חושבים שזה יקרא עבוד לשמה, והיו כותבים עליהם ספרי תורות תפילין ומזוזות, עד שנודע הדבר לרבותינו אלו זלה"ה וגזרו עליהם שלא יעשו עוד כמעשיהם, אלא ילכו מתחלה למקום העבוד של הגויים ושם יקחו העורות טרם עבודן ויעבדום שם לשמן, ועוד ועוד כמה תקנות מועילות וידועות הן לכל באי שער עירנו. ועלית על כולנה ענין הרבוץ תורה אשר הרביצו שם והרהיבו גבולם בתלמידים, ותלמידיהם הם הם היום גדולי עירנו, ובראשם מרן אדמו"ר ועט"ר הגאון המפורסם בצדקתו וביופי בקיאותו דכל רז לא אניס ליה צדיק יסו"ע אשר בו יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל כקש"ת כמוהר"ר יוסף חיים שליט"א, מחייה חיים יחייהו וכצנה רצון יעטרהו ומאבלו זה ינחמהו ויזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בב"א. הוא למד בתחלה גפ"ת לפני אדוננו דוד ז"ל... ואח"ז עלה ללמוד לפני מורנו הרב הגדול ה"ר עבדאל סומך זלה"ה וזיע"א, עד שנעשה כמעיין המתגבר, ומאז התבודד לשבת באהלו אהלה של תורה כחשיכה כאורה, ויחי עוד לנצה רבות בשנים עובים ומתוקנים אכי"ר.
הנה... להגיד ולספר מדותיו הטובות, ומה שפעל בינו לבין קונו ,אין די בא'ר וח"ו חוששני מחטאת לבל יאמרו סיימתינהו לשבחי דמרך, ושתים הנה תוכלנה להעיד על גודל צדקתו וחסידותו. אחת היא הזקנה, אשר זכה לחיות על האדמה למעלה מתשעים שנה. וזאת שנית היתה יציאת נשמתו וקבורתו בארץ הקדושה, אשר לא האמינו כל אנשי עדתנו כי בהיותו מופלג בזקנה כזאת יהיה לו שום אפשרות לנסוע המסע הגדול והנורא הזה מבגדאד עד פה מהלך שבעה ושלשים יום, ואם כל הדרכים בחזקת סכנה אמרו רז"ל, כ"ש הדרך הזה אשר נסע בה הוא מבגדאד עד אר"ץ אשר כולו מדברות ציה ושממה עקומים ומקולקלים שנשארו מימי קדם שאין כמותם לרוע, ובכל זאת ה' עזרו והגיע לירושלים בריא אולם שלם בגופו, וזכה ללכת גם לחברון ת"ו להשתטח על קברי האבות הקדושים זיע"א, וגם לחוג את חג הסוכות בירושלים ואחר החג [נפטר לבית עולמו].
— הרב יעקב זמיר, קובץ "מקבציאל", הוצאת מכון "אהבת שלום", ספר לה (תשס"ט), עמ' תקע"ו.
סמנו שלמדתם — ויאיר אור לזכרו על מפת העולם
טוען גלובוס...
